כמה מילים על איזור הנוחות


איזור הנוחות, כלוב הזהב, המקום החמים, הנעים, המוכר, הבטוח....... האומנם?

בשנים האחרונות מאז יצאתי לדרך עצמאית שמעתי לא אחת "וואווו איזה אומץ" תמיד התשובה שקפצה לי היא שלא באמת צריך אומץ, צריך רק רצון. רצון שפוגש יכולת.

אין חיה כזו איזור נוחות בעיניי, אין מקום שהוא בטוח ולראיה כל התהליכים שקרו וקורים בארגונים שנתפסו הכי יציבים עם אנשים שחשבו שיהיו שם עד הפנסיה ואז ברגע אחד עולמם התהפך עליהם. ההשפלה, העלבון, תחושות ראשוניות שצורבות את הנשמה אך תמיד לאחר זמן, הרוב המוחלט מבין שקיבל מתנה גדולה לחיים. מתנה גדולה לעצור, לחשוב, להתחבר לרצון האמיתי, לייעוד.

לעשות שינויים זה לא קל, אנחנו נורא רוצים ודאות וביטחון, אך כשהשינוי מתבקש וכשאנחנו חייבים לזוז ממקומנו זה יקרה, לעיתים אנחנו נהיה היוזמים ולעיתים האירועים פשוט ידחפו אותנו לשם (פיטורין, מחלה רחמנא ליצלן, גירושין וכו' וכו').

לעולם אינני ממליצה או דוחפת אנשים לעשות שינויים בעבודה/קריירה, כל אחד והמסע שלו, אנשים עושים שינויים כשהתסכול שלהם עולה על הנוחות שלהם, כל דרבון ודחיפה בזמן הלא מתאים יכולים רק להזיק ולא להועיל.

אבל חשוב לי להדגיש - לכולנו יש את חופש הבחירה!!! וכולנו חייבים דבר אחד בחיים האלו, להיות שלמים. שלמים בבחירות שלנו, שלמים בדרך שלנו, שלמים עם האמת שלנו. שלמים ולא מושלמים. בהתפתחות תמידית, בראיית הטוב שבכל מצב, מאתגר ככל שיהיה.

איזור הנוחות יכול להיווצר רק בתוכנו וגם אז אנחנו חייבים למתוח את גבולותיו ולא לשקוע בתרדמת. אל לנו לקפוא על השמרים ולנוח על זרי הדפנה או ההצלחה אלא תמיד לצמוח ולהתפתח, להרחיב אופקים.

ובנימה אופטימית זו, מאחלת שנה טובה וחתימה טובה, מי יתן והשנה נקשיב יותר לקול הפנימי שלנו, הוא כבר יוליך אותנו בדרכים מופלאות.

מאמרים נוספים